במשך הרבה שנים, מגיל מאוד צעיר, המבקרת הפנימית השפיעה על כל ההתנהלות שלי. תמיד היו לי שאיפות ודרשתי מעצמי הרבה, אבל המבקרת הפנימית שלי השפיעה בצורה שלילית על הדרך שבה חשבתי, הגבתי והרגשתי. היא גרמה לי להימנע מלקבל הצעות מקצועיות או לנסות שוב אחרי כישלונות והחדירה בי המון לחץ וחרדה.

וכשהפכתי לאמא, ממש הרגשתי שמשהו הפך להיות עוד יותר נוקשה. כאילו המבקרת הפנימית העלתה הילוך כי אין מקום לטעויות כשאת אמא שגם רוצה להיות נוכחת ומשמעותית עם הילדים וגם לנהל קריירה מספקת. המבקרת שלי הפכה עוד יותר הרסנית ופוגענית. אפילו אכזרית.

אני זוכרת את היום שהכנסתי את הבת הבכורה שלי לגן בפעם הראשונה לכמה שעות של הסתגלות (בתמונה לפני 10 שנים אני ואמה ביציאה מהבית).

פתאום הרגשתי משהו שלא הרגשתי קודם בחיים שלי. זו הייתה תחושת אשמה נוראית. מהרגע שהבאתי אותה לגן המבקרת הפנימית שלי לא הפסיקה להציק ״עדיין לא חזרת לעבודה, למה שמת אותה בגן?״, ״השעה כבר 10 ולא התקשרו, איך את לא הולכת לבדוק מה איתה?״, ״איזו אמא את?״.

ואז נועם נולד, אחרי פחות משנתיים. ילד שני שהביא איתו הרבה אושר ושמחה יחד עם עוד הרבה מאוד ביקורת ואשמה.

בתקופה הזו התנהלתי בעיקר על אוטומט. ממש במצב הישרדותי. הגבתי ופעלתי מתוך הלחץ שהמבקרת הפנימית שלי הפעילה עליי. להיות האמא הכי טובה, להתקדם בעבודה שלי ולהגשים את עצמי בכל המישורים.

והדרך הזאת ממש לא היטיבה איתי ולא עם הסובבים אותי. הייתי נעה בין חוסר סבלנות והתפרצויות כעס לבין ייאוש ופחד.

עד שהגעתי לנקודה שבה הבנתי שמשהו חייב להשתנות. שהמבקרת הפנימית שלי השתלטה יותר מדי.

אז החלטתי לשנות גישה. להתקרב אליה, ללמוד אותה, להביא סקרנות, קבלה ובעיקר הרבה חמלה עצמית.

גיליתי שכשאני מסתכלת למבקרת הפנימית שלי בעיניים ולא נלחמת בה, העוצמה וההשפעה שלה עליי קטנה. הבנתי שכל השנים שניסיתי לברוח ממנה, רק הגדלתי את ההשפעה שלה עליי.

ואז הגיעה הקלה. הרגשתי שאני מחזירה את השליטה על החיים והתגובות שלי לעצמי.

ככל שהעמקתי עוד יותר בתרגול ולמידה של חמלה עצמית, ראיתי איך היא מהווה נוגדן ישיר להשפעות של הביקורת העצמית.

מאז ועד היום, היא עדיין מגיעה מדי פעם. גם אחרי שנים של עבודה פנימית ותרגול, היא מרימה את הראש במצבים מסויימים ולא נעלמה לגמרי. אבל מערכת היחסים שלי איתה שונה היום לחלוטין. עוצמת ההשפעה שלה עליי הרבה יותר חלשה, אני תופסת אותה ״על חם״ ויודעת איך להתמודד עם הנוכחות שלה. גם אם היא כבר הצליחה לתפוס אחיזה, אני יותר מודעת אליה ומצליחה להתאושש הרבה יותר מהר.

וזו גם ההבטחה שלי אלייך. אני לא אומרת לך שהיא תעלם מהחיים שלך. את פשוט תפגשי אותה בצורה אחרת. חדשה. מיטיבה יותר, מתוך משקפיים של חמלה עצמית.

 מתוך העבודה שלי בקליניקה עם עשרות נשים, ראיתי עד כמה המבקרת הפנימית היא תופעה נפוצה. פגשתי נשים שאפתניות ומצליחות שנאבקות בעומס הרגשי שהמבקרת הפנימית שלהן מייצרת בתוכן בלי שהן יהיו מודעות עד כמה.

השליחות שלי היא להיכנס בדיוק למקום הזה ולעזור לך לחוות רווחה רגשית, להרגיש נינוחה ושלמה עם הבחירות שלך ולממש את המיטב שבך במרחב העמוס והמציף שבין הקריירה לבית.